איך לטפל בקרובים לנו?
קולגות ותלמידים פונים אלי מדי פעם בשאלה, איך לטפל בקרובי משפחה (ילד, בן זוג, הורה)
הקושי לטפל בני משפחה וקרוביםיוצר לעיתים תחושה של פספוס וחוסר אונים.
מעורבות רגשית מפריעה לתהליך הטיפולי
הטיפול בחבר ו/או קרוב משפחה, אליהם יש לנו קשר רגשי, מביא עימו קשיים שונים מאשר עם מטופלים "רגילים" ודורש מאיתנו, המטפלים, תשומת לב והתייחסות מיוחדת.
האם וכיצד לטפל?
כמטפלים, עלינו לשים לב כיצד הרצון לטפל ולרפא, משפיע על הדרך בה אנו מקשיבים ומשקפים לגוף את מצבו כדי שיוכל להפעיל את כוח הריפוי העצמי.
לעיתים קרובות, הרצון למצוא ולפתור את "מחלה" יכוון מבלי משים להתמקד בדפוסי המחלה במקום בחיזוק כוח הריפוי הפנימי ונשימת החיים.
בטיפול בקרובים אלינו, יתכן ונאבד את המקום האוביקטיבי המקבל ואת יכולת השיקוף והתמיכה ה"נקיים", המאפשרים לתהליך להתפתח ולהגיע לריפוי במלוא הפוטנציאל!
ובנוסף, האחריות על ההחלמה היא על הכתפיים שלנו, כך שאם לא תהיה הקלה – אנחנו אשמים!
אז מה עושים?
נושמים.
יושבים נוח. (כן, גם בבית חשוב לשים לב לעצמך)
מתחברים לנשימת החיים הפרטית שלנו. בודקים בהקשבה לעצמי:
האם זה נכון לי לטפל כעת?
האם יש משהו או מישהו נוסף שיכול לעזור?
"מבקשים רשות" מהמטופל.
גם כאשר הוא הילד שלך, עדיין המערכת שלו רגישה מאוד לרצונתיך ולחששותיך (ואולי אף יותר מאחרים) ויש לזכור את הכבוד שאנו נותנים לכל מטופל, גם אם הוא ישן, או אינו יכול להגיב.
לזכור את המטרה בטיפול
גם כאן, למרות שברור שיש מה "לתקן", חשוב לזכור להתכוונן לחיזוק הבריאות
ולחפש כיצד ניתן לעזור ל"מטופל שלנו" למצוא את האיזון שלו.
מה החוויה שלכם? האם הצלחתם לטפל בקרובים לכם?
