למה אנחנו חולים? מהי המחלה?
למעשה בריא להיות חולה!
גוף בריא הינו בעל יכולת שיקום טבעית, והוא יכול לשמור על האיזון האישי שלו.
איזון = בריאות הגוף, הרוח והנפש.
בריאות אינה "הולכת לאיבוד" בזמן מחלה, היא פשוט לא מצליחה להתפשט ולהגיע לכל מקום בגלל חסימות שונות. אדם שנפגע שוב ושוב, פיזית או נפשית, יוצא מאיזון. הכוונה, שהוא מאבד את יכולת הריפוי הפנימית, ולכן סובל מבעיות ומסימפטומים שונים.
"מחלות" רבות הינן בעצם תגובה בריאה של הגוף, על מנת שנישמר, נתחזק ונטפל בו כראוי. לדוגמא: חום הגוף עולה, כדי להילחם בחיידק פולש, סביב פצע נוצרת נפיחות ומופרשת מוגלה – עקב גיוס תאים של המערכת החיסונית בכדי להתמודד עם זיהום.
אנו חשים כאב, על מנת שנשים לב ונזהר מאש או מקור, כדי שנתייחס לבעיה מסוימת בגוף או למקום שנפגע. כאב ראש, עקב מחסור בנוזלים, יבוא לאותת על הצורך בשתייה, התעלפות – תגרם לעיתים, כדי להחזיר דם לראש בעת מחסור. לחץ הדם יעלה, בכדי להזרים יותר דם למח, או כדי להביא דם לגפיים בשעת סכנה וכו'.
למה בכל זאת אנחנו חולים?
במצב של עומס פיזי או מתח נפשי לאורך זמן – המערכת החיסונית נחלשת ורמת הפגיעות של גופינו למחלות, עולה. מתוך שיחות עם חולים רבים, מתברר שהמחלה, הופיעה בתקופות של מתח ושינויים דרסטיים בחיים. אצל אחרים, דווקא בחופש – כש"היה זמן" ואפשר היה "לשחרר את המושכות" , אדם יכול "להרשות לעצמו" להיות חולה. לפעמים כי נגמרו ה"מטרות", אין יותר סיבה להתאמץ, וצריך "להמציא" סיבה חדשה, כמו הפנסיונרים שעד לפנסיה, היו חזקים ובריאים – ויום לאחריה כש"נגמרו" הסיבות לתפקד – חלו.
ברפואה, נהוג לקרוא לחלק מהמחלות – פסיכוסומאטיות, תוצאה של השפעת מצב נפשי על הגוף – מחלה גופנית, המושפעת מסיבות נפשיות.
בהסתכלות של הרפואה המשלימה- אין הפרדה.
קיים קשר הדוק בין המצב הנפשי של האדם למצבו הגופני. שניהם משפיעים אחד על השני וחשובים באותה מידה לבריאותינו.
בקצב החיים המהיר בו אנו חיים, אין אנו מאפשרים לעצמנו מספיק זמן, לעכל ולהתמודד עם חוויות טראומטיות, ולאפשר למקצבים ולתהליכים בגוף, להתרחש עד לסיומם ולכן נפגעים יותר.
במצבי מתח וסכנה, מנגנון ההישרדות של הגוף, מפריש הורמונים שונים לדם. מטרתם, להזרים דם לגפיים, על מנת שיהיה לנו כח. בעבר הרחוק, נצלנו כח זה, והשתמשנו בו, על מנת לברוח או להילחם. כיום, רוב מצבי המתח ו"הסכנה" אינם דורשים תנועה… ואותם חומרים נשארים בדם, ואינם מנוצלים. כתוצאה מכך, מצטברים חומרים אילו בגוף, ויכולים לגרום למעין "הרעלה" פנימית והפרעה לתפקודים שונים.
המשקע שנותר, גורם למתח רב ולתגובה לא הולמת למצבים שונים. הגוף נשאר במצב "היכון". כל אירוע או משפט שנאמר, עשוי לגרור תגובה מופרזת מול אדם אחר. וברמה האישית, יתכן ויופיעו קשיי שינה, ירידה בריכוז ובעיות שונות נוספות.
תפקידו של מטפל קרניוסקרל, הוא לאפשר לגוף לממש ולחזק את יכולות הריפוי העצמית שלו, על מנת לחדש את הקשר לבריאות ולאפשר לה לחזור ולהתגלות בכל הגוף.
לכן, כשמגיע אלי אדם "חולה" עם בעיה מסוימת, מטרתי כמטפלת היא לעזור לו להיות מודע יותר לעצמו. החל מתשומת הלב ומעקב אחר התסמינים השונים ושינוי ברמת עוצמתם בעקבות שינויי הרגלים או תזונה ועד להבנת משמעות השקפת עולם וההתייחסות לעצמו ולסביבה, כגורמים אפשריים המשפיעים על מצבו הבריאותי. הדרך בקרניוסקרל להגיע למודעות זו, תהיה דרך טיפול במגע.
כאשר אני חשה, בביטוי תנועתיות המערכת הקרניוסקרלית בגוף, אני תומכת ב"מודעות הפנימית" של המטופל. אני "מזכירה" למערכת הפנימית את "החכמה הפנימית" שלה – יכולותיה השונות ברמה הפחות מודעת, את הקשר לחלקים הבריאים ולכח הריפוי העצמי.
לעיתים אשלב גם דיבור במטרה לחבר את האדם לתחושותיו ולתגובותיו הפיזיולוגיות ביחס לכאבים, לחוסרי האיזון, או לבעיות שיש לו. התשאול בתחילת המפגשים ושאלות נוספות במהלכם, נועדו לשקף למטופל את מצבו, לעזור לו לשים לב, ולאפשר לו לבחור.
גם כאן אני סומכת על המטופל, על החכמה העמוקה ועל ה"נטייה" הבסיסית לבריאות הטבועה בו.
אני סומכת על כך שהוא ימצא את הדרך הנכונה שלו לבריאות, ולא על מציאת הדרך עבורו.
במקרים רבים, לאחר מספר מפגשים, מגיע אליי המטופל בעצמו עם תובנות חדשות לגבי התנהלות חייו, ועם ראייה שונה לגבי הבעיות או המחלות השונות והסיבות שהביאו להתפתחותן.
לחיי הבריאות!
