המלצות מטופלים

"כל פעם אחרי טיפול קרניוסקרל, משהו השתפר"

הבאתי את שני אל לילך כשהיתה בת שבועיים וסירבה לינוק.
לאחר הטיפול הראשון, היא פתחה אגרופים, הפה היה רפוי ולא קפוץ וכל שפת הגוף השתנתה למשוחררת וניוחה יותר מקודםלאחר המפגש השני, שני החלה לינוק! אך הכאיבה ביניקה וינקה לעיתים מאוד קרובות.
לאחר המפגש שלישי, היה שיפור במרווחים בין ההנקות והכאב החל לרדת

תודה רבה!

ממליצה בחום

קרן 4/2012

את לילך הכרתי כבר מהילד הראשון, אז המליצה לי יועצת הנקה טיפול קרניוסקרל כדי לשפר את היניקה ואכן, תוך כשני טיפולים היניקה הסתדרה.

כשעמית נולד, ומגיל שבועיים התחיל לבכות והיה חסר שקט לאורך היום וגם בהנקה, מייד פניתי שוב ללילך. לאחר שלושה טיפולים ניכרה הטבה משמעותית: עמית נעשה רגוע, ישן טוב, היניקה היתה טובה ושנינו היינו מרוצים….

ממליצה בחום על הטיפול!

ד'

10.2010

כאשר דויד היה בן 3 שבועות, היניקה עדיין לא הסתדרה וכבר התייאשתי וחשבתי להפסיק לנסות. רגע לפני בהמלצת יועצת הנקה דוריס ספרר, הגעתי ללילך, ובתום הטיפול, דויד התחבר לשד והחל לינוק כאילו תמיד עשה זאת! המשכנו עוד כשני טיפולים שהביאו ליותר רוגע אצל דויד ולהפחתת הבכי מהגזים.

רותי רודנר

אל לילך הגעתי עם המלצת יועצת ההנקה שאבחנה כי גיל אינו יונק ביעילות, יש א-סימטריה של הלסת ומאוד חסר שקט.

גיל, בן 3 שבועות, (לאחר סוכרת הריון. הלידה- לאחר זירוז ושימוש באפידורל שגרם לשיתוק זמני אצלי) כבר לאחר הטיפול ה ראשון- הטבה ביניקה

שני טיפולים נוספים הלסת נראית מאוזנת יותר, גיל תינוק נהדר, רגוע ויונק להפליא

 ממליצה בחום
שרון
27/5/13

לאחר הלידה ציפיתי שתהליך ההנקה יהיה טבעי וזורם, אבל ביתי הכאיבה ופצעה אותי בפטמות, בגלל יניקה לא נכונה וחזקה מידי.

בהמלצת יועצת הנקה הגעתי ללילך סבט ואלה ביתי עברה מספר טיפולים שמעבר לשחרור והרפיה של הפה (ושיפור יניקה מיידי), התמסרה ושחררה את כל הגוף. היא ואני נהנות עד היום מילדה רגועה ומהתחושה שגופה משוחרר.

הגישה של לילך נעימה, מקרינה רוגע ונותנת בטחון: גם בימים הראשונים כשהנטייה לגונן על התינוקת היתה מאד חזקה, הרגשתי שאני יכולה להשאיר את אלה בידי לילך בלעדי.

קרן בן דב

18.8.09

הגעתי ללילך עם ג' בגיל חודש וחצי, היות ולא אהב לאכול והיה חסר שקט. אבחון הרופאים היה רפלוקס. זהו ילדי הראשון, נולד בלידה רגילה.

עקב לשון קשורה ביקרנו כבר פעמיים אצל רופא עלמנת לשחרר, שחרור שהיה כרוך בכאב רב, דימום ולא פתר את בעיית ההנקה וחוסר השקט.

כבר לאחר הטיפול הראשון ניכרה הטבה – הוא היה רגוע יותר והתחיל יותר לאכול. שני טיפולים נוספים הספיקו והילד היה רגוע ואכל כשורה

דורית

(וידאו- איך קרניוסקרל עוזר לתינוקות לאחר לידה)

הגעתי אל לילך כי אורי שנולד בניתוח קיסרי היה מאד חסר שקט: הוא ינק ללא אבחנה ופלט הרבה, התקשה לישון במשך היום, בכה המון בנסיעות וכן לא הרים את ראשו.

לאחר ארבעה טיפולים הילד נינוח, יונק רק כשרעב, יודע לישון, מרים  יפה את ה ראש והפך לנוסע המתמיד- הוא רגוע  ונינוח בנסיעות.
ממליצה בחום

שירה, דוקטורנטית  ומרצה לעבודה סוציאלית, אמא לשלושה מתוקים, רמת גן

התינוקת שלי היום בת חצי שנה. נולדה בניתוח קיסרי לא מתוכנן.
בחודש הראשון לחייה בכתה המון-המון-המון, בלי סיבה מיוחדת. היא לא התקפלה מכאבי בטן או כאב כלשהו ולא היו שעות קבועות לבכי. פשוט בכי חזק במשך שעות. הייתי מאוד מתוסכלת ועייפה והיה לי קשה לצאת איתה מהבית מהפחד שיתחיל הבכי ואי אפשר יהיה להרגיע אותה (או שחלילה הסבתות שלה יזדעזעו מזה "שהילדה לא מפסיקה לבכות"…).

ברגע של משבר אימא שלי הציעה לי לפנות לטיפול שנקרא קרניו סקרל – טיפול במגע (באותו זמן הבנתי שהוא טיפול במגע שמתאים לתינוקות שנולדו בניתוח קיסרי ושבוכים הרבה).

פניתי למטפלת בשם לילך סבט ונפגשתי איתה.

התינוקת שלי היתה בת חודש. לילך קיבלה אותנו בחדר טיפולים נעים בביתה. הקטנה התחילה לבכות והחלטנו שאנסה להניק אותה. הנקתי אותה ובנתיים לילך נגעה בה בנקודות שונות. הדבר הראשון שהשתפר פלאים הוא היניקה – היתה תחושה שהתינוקת מצליחה לתפוס את השד באופן נכון יותר, שמזין אותה יותר. אחרי כמה דקות היא נרדמה. לילך המשיכה בטיפול וגם דיברנו קצת והיא מאוד עזרה לי והרגיעה אותי שיש דרך לעזור לתינוקת להרגיש טוב יותר

בימים שאחרי הטיפול הרגשתי שחל אצל הקטנה שיפור קל – אבל עדיין היו הרבה עליות וירידות, לא הייתי בטוחה שזה זה.

החלטתי לקבוע טיפולי קרניו סקראל נוספים שאחריהם התינוקת בכתה הרבה פחות. למעשה, כעבור כחודש התינוקת שלי הפכה רגועה וחייכנית

מאחר שסבלתי באותה תקופה בכאבים בלסת ובגב, וכן מכאבים בצלקת שלאחר ניתוח קיסרי לילך הציע שגם אני אעבור טיפול (כי אם לי כואב, המתח בטח עובר לתינוקת) – אז גם אני עברתי את הטיפול ואני יכולה לומר שהוא מאוד עוזר – הוא מגביר את המודעות לאיזורים של הכאב ועוזר לשחרר מתחים בנקודות שבהם לא ידעתי שהם מצטברים. אומרים שלגוף יש כוח לרפא את עצמו – וקרניו סקראל מאוד מעודד את היכולת הזו.

אני חושבת שבכל תקופה בה יהיה מתח ובכי, אגש לטיפול הזה.

אני מאוד ממליצה.

ענת ריבלין

אני אמא לאלעד, היום בן שנה וחצי.
לאחר הולדתו, סבל אלעד מטורטוקוליס, ולא היה מסוגל להפנות את ראשו לצד ימין: היה שוכב כשראשו מופנה לצד אחד בלבד. בנוסף, בשעת היניקה היה לופת את הפטמה בכוח, מה שגרם לי לכאבים איומים ואף לחתכים. בהמלצת יועצת ההנקה דוריס ספרר פניתי ללילך. תוך טיפול אחד הסתדרה ההנקה ותוך שני טיפולים או שלושה, אלעד התחיל להזיז את הראש לשני הכיוונים. בכך חסכנו טיפול פיזיוטרפיה ממושך וכואב, כפי שהומלץ לנו.

הטיפול נראה עדין ונעים, ואלעד אפילו ישן במהלך חלק מהטיפולים.

המלצתי על הטיפול ועל לילך לכמה מחברותי שילדיהן סבלו מבעיות דומות, ואף הן הביעו שביעות רצון מלאה.

ענת גל-און – אמא של אלעד

אל לילך הגעתי כאשר נועה הגיעה לגיל 3.5 שבועות בגלל חוסר מנוחה, בכי ושינה מעטה.
ההריון היה רגיל, לידה רגילה וטובה, ההנקה מסודרת ועליה תקינה במשקל.

הרופאה אמרה שאולי יש ריפלוקס סמוי, אך לא הציעה שום פיתרון.

כבר למחרת בטיפול נראתה הטבה ויומיים אחרי פשוט הרגשנו שקיבלנו "תינוקת חדשה": רגועה, שקטה ומחייכת. כל הקשיים חלפו.
שמחה וממליצה
מיכל, פ"ת
3/2013

נ.ב. לאחר חודש,  חזר חוסר שקט ובכי רב.
לפי הפרופסור הממוחה לריפלוקס, נודע לי כי אצל תינוקות רבים יש חזרה של בריפלוקס בגיל מאוחר יותר.
מייד חזרתי שוב ללילך. טיפול נוסף ושוב, הילדה רגועה ושמחה.

הגעתי לטיפול הקרניוסקרל ואל לילך בהמלצת יועצת הנקה. התינוק שלי סבל מרפלוקס, שבא לידי ביטוי באי שקט באמצע ולאחר כל הנקה. בהתחלה נתתי לו זנטק שלא עזר לו וגם לא הייתי שלמה עם נתינת התרופה לתינוק בן חודשיים, לאחר מכן עברנו לאלגיקל, אבל כבר בטיפול הראשון הרגשתי שינוי עצום אצל בני, והורדתי לאט את מינון התרופה עד לאפס.

בתום 4 טיפולים, אני יכולה להגיד שיש שינוי משמעותי, הוא יונק טוב ורגוע יותר, לא מלווה אותו האי שקט והבכי קורע הלב לאחר כל ארוחה. בנוסף בעקבות הטיפול היציאות שלו התגברו וכפועל יוצא, הבילרובין שהיה גבוה התנקה דרך הצואה וכך הרווחנו גם את העלמות הצהבת.

ממליצה בחום לפני שפונים לרפואה הקונבציונלית.

ובנימה אישית לילך, תודה על הסבלנות והרוגע

סיון יוסקוביץ

"כשנולד מתי, בני השני, לאחר החודשים הראשונים היה נראה לנו שהוא מאוד לא רגוע, בוכה בכל נסיעה ברכב גם אם זה למשך כמה דקות בלבד, נאבק כדי להירדם (גם על הידיים) ולא מצליח להרפות באופן כללי, גם תוך כדי משחק. היינו נתונים בקושי מולו, בחוסר אונים ובעייפות גדולה ושברנו את הראש לאן פונים – יעוץ שינה? ליווי התפתחותי? אבחון אחר?
בסופו של דבר ובהחלטה אינטואיטיבית של אמא פניתי ללילך (אמנם מהיכרות מוקדמת איתה, אבל לראשונה לצרכי טיפול) לאבחון וטיפול והנה, יום אחד בלבד אחרי הטיפול הראשון יצאנו לנסיעה של שעה וחצי לבקר את הוריי ומתי פשוט ישן בסלקל! בלי בכי ובלי קושי. זה היה טוב מכדי להיות אמיתי, אבל כדי להבין שזה לא היה מקרי, כשחזרנו למחרת את כל הדרך הביתה הוא שוב ישן בלי דאגה. מאז הוא פשוט נוסע איתנו כאחד האדם, לשמחתנו ואני בטוחה שגם לשמחתו זה נשמע כמו קסם, ושמעתי לא פעם מאמהות חברות על נפלאות השיטה, אבל רק כשנוכחתי לראות את התוצאות יכולתי להאמין במו עיניי. המשכנו לעוד 2 טיפולים נוספים, היה שיפור ניכר באיכות השינה ומשך זמן ההרדמה ומעל הכל זה שיפר מאוד את יחסינו עם מתי, שבקלות יכולנו להגדיר אותו כילד בעייתי או קשה… וכמה קל היה בסיכומו של עניין לפתור את המצב ולתת לקשר איתו הזדמנות נוספת, הפעם ממקום רגוע, נעים ולא בעייתי. וזאת המתנה הכי גדולה מבחינתי מעבר לעניין ה"טכני". ותודה גדולה ללילך על העדינות, הסבלנות, ההומור והמקצועיות, זה עזר פלאים לכולנו."

סשה קזנוב

אני אמא לתינוק שנולד בניתוח קיסרי. עד גיל חודשיים וחצי, ינק היטב אך באופן הדרגתי החלו בעיות בהנקה שהתבטאו באי יצירת וואקום, השמעת רעשים ונזילת חלב מהפה במהלך ההנקה. היניקות הפכו ממושכות ותכופות. התופעה הופיעה בהתחלה רק במשך היום, ועם הזמן החמירה והופיעה גם ביניקות שבלילה. נוסף על כך, היה אי שקט, בכי וגזים. השינה לא היתה רצופה ונינוחה. גם העליה במשקל נבלמה. כאם לילד שלישי, המודעת לחשיבות ההנקה, איני מעוניינת לתת תמ"ל במקום חלב אם. כך הגעתי אל יועצת הנקה של לה לצ'ה שהמליצה לנסות טיפול בקרניוסקרל.

אל לילך סבט הגענו לאחר מספר המלצות מאמהות שונות וברצוני לשתף אתכן בחוויה הטיפולית שעברנו במהלך ארבעה מפגשים בלבד!

בכל טיפול, היה לי ברור כי התינוק מגיב בשינוי התנהגות. במהלך הטיפול כמו התכנס לתוך עצמו לאט לאט, היה שקט ולרוב אף עצם את עיניו ופקחן מייד בתום הטיפול… לאחר שני הטיפולים הראשונים ניכרה עוררות כללית אצל בני: חוסר השקט גבר, יותר גזים ובכי. בכל פעם נמשך חוסר השקט כיומיים שלושה ונרגע. לאחר מכן תמיד היתה תחושה שחל איזשהו איזון חדש בתינוק: רוגע, הקלה בגזים ובבכי. השינה השתפרה מעט אך טרם ניכר שיפור בהנקה.

את השינוי המשמעותי חווינו לאחר הטיפול השלישי. מייד לאחריו חל שיפור ניכר בהנקה. מיום ליום ההנקות השתפרו: יצירת וואקום, נינוחות שלי ושל התינוק,, משך ההנקה התקצר משמעותית והתדירות ירדה.

במפגש רביעי ואחרון עם לילך, קיבלתי עצות נוספות להמשך טיפולים בתינוק אותם אוכל לעשות בעצמי ואני מרגישה את השפעתם החיובית עליו.

.אני מבקשת להודות ללילך מכל הלב על ההקשבה, הרגישות והנכונות האמיתית לעזור ולהיות שם בשבילנו.

תודה רבה

עלית, אמא של תמיר

12.2009

סמס שקיבלתי לאחר 3 טיפולים לתינוקת  שבוכה כל  היום ולא ישנה:
" הי כל יום  אני מתלבטת אם להתקשר, ואמרתי שאחכה למחר…
וואוווו, אין לי  מילים!!!! הבדל עצום ממש, ממש!
כמויות  הבכי ירדו לכמעט אפס, הי הרבה הרבה יותר רגועה,  ואפילו נרדמת באוטו מידי פעם.
מיליון תודות!!!!

איזה אושר שהיא לא בוכה כל היום. תודה!"

לירן 6/2014

רוני היא כבר הילדה השניה שלי. כאל לילך הגעתי כשהיתה בגיל 3 חדשים- ישנה טוב בלילה אך במשך יום אינה ישנה מעל ל 5 דקות, גם כאשר עייפה מאוד.

לאחר מספר טיפולים- שנת הלילה השתפרה עוד,
השינה במהלך היום עלתה בהדרגה ולאחר כ4 טיפולים, רוני שינה במהלך היום מספר פעמים כשעה.
והפכה ליותר רגועה ונינוחה בשעות הערות

הטיפול מומלץ לכל אם ותינוק

סיגל

2009

בעקבות  המלצה של חברה הגעתי עם איילה ללילך כשהייתה בגיל  4 חדשים
איילה נולדה בלידה רגילה אבל עם  וואקום, שהשאיר את חותמו על ראשה בבליטה נראית לעין בעטיה  כבר היתה בטיפול  פיזיוטרפי כחדשיים, היות  ולא אהבה לסובב את ראשה לצד אחד.
בלילה לאחר הטיפול הראשון, איילה כבר שכבה עם הראש לצד השני!
יום  לאחר טיפול  נוסף אצל  לילך, איילה החלה להתהפך מהבטן  לגב, דבר שלא עשתה קודם לכן.

מבנה הגולגולת, החל  להתעדן ואנחנו  ממשיכות  לבוא למעקב וטיפול

לפני הטיפול הייתי מאד סקפטית אך לאחריו הנני (וגם איילה ) ממליצות  בחום!

חני
רמת  השרון

אל לילך הגענו בגיל 4 חדשים לאחר חדשיים של בכי.

אליה אושפזה בגיל חדשיים בשל CRV והואכלה בזונדה (חלב אם). מאז השחרור אליה לא הפסיקה לבכות. המשפחה הקרובה, מטפלות לא הצליחו לעזור ולהרגיע אותה ואמה היתה מותשת לחלוטין.
בכל הבדיקות הרפואיות, לא נמצאה סיבה ומתן זנטק מחשש לריפלוקס לא הועיל רבות. לאחר הטיפול הראשון, היה מעט שיפור אך יתכן כי קיבלתי יותר עזרה…
. לאחר השני, השיפור היה דרמטי ! ממש הרגשתי שיש לי ילדה חדשה! היא פשוט הפסיקה לבכות! היא  מחייכת, צוחקת פשוט כיף.

אם לא היינו קובעות- לא הייתי מגיעה!

4/2013

מור של אליה

מעיין נולד בניתוח קיסרי חירום לאחר צירים ארוכים בב"הח.

לטיפול אצל לילך הגענו בגיל 5.5 חדשים. ילד חייכן, אבל מאוד מתוח, מוכן לישון רק בבית בחדר חשוך ושקט וזקוק לטקס שינה ארוך.

ולפי דברי הוריו – "מאוד דרוך" – כל  רעש קטן מקפיץ ומפריע לו.

בטיפול חשתי בתנועה קרניוסקרלית קטנה מידי.

לאחר מספר טיפולים, הילד שקודם היה כל הזמן מתוח, נעשה הרבה יותר נינוח ורגוע.

"הוא כבר אינו דרוך כבעבר והרבה יותר קל להחזיק אותו. נראה שהרבה יותר נוח לו עם עצמו" – מדברי  האם

כיום, לאחר 5 טיפולים, מעיין נרדם בקלות רבה וישן טוב לאורך זמן ארוך יותר. התנועה הקרניוסקרלית מופיעה באופן ברור ומובהק יותר מאשר בהתחלה.

5/2013

" הילד שלי הופך להיות חברותי יותר ויותר"

" הוא הרבה יותר חייכן, מצב הרוח שלו טוב יותר, נראה לי שהוא ילד יותר נינוח"

"אני מודה, בתור אדם מאוד סקפטי, אני לא מרשה לעצמי לייחס את כל השינוי לטיפול. הילד שלי גדל ומשתנה, ויכול להיות שהשינויים האלה היו קורים לבד. אבל מצד שני במשך שנה וחצי לא ראיתי שינויים כאלה קורים אצלו, ודווקא בתקופה הזו (של כארבעה חודשים), כן ראינו את השינוי קורה."

הלידה של אלון הסתיימה בוואקום. ביום למחרת הלידה אמרתי לעצמי שלא חשוב איך היתה הלידה, העיקר שהילד שלי בריא ואני בריאה. (ואני עדיין עומדת מאחורי כל מילה מאז) אבל לא ידעתי שלידת ואקום יכולה להיות טראומתית גם לילד, ושיהיו לה השלכות בהמשך החיים.
עם הלידה של אלון, נולדתי גם אני בתור אמא, ולאט לאט פיתחתי חושים של אמא.
אלון מאוד סבל מקוליק, מגיל 10 ימים ועד גיל 3.5 חודשים.
בשלב מסויים (בערך בגיל שלושה חודשים) שמתי לב שהוא ילד מאוד לא רגוע. הוא לא ישן טוב במהלך היום (הוא ישן פרקי זמן קצרים של כחצי שעה בכל פעם), כשהוא מתעורר מהשינה הוא לא רגוע, היה לו קשה מאוד להירדם, וכשהוא היה ער, הוא לרוב לא היה נינוח.
אני יודעת שכל ילד נולד עם הטמפרמנט שלו, ויש ילדים עם מזג פחות נוח, ולכן השלמתי עם המצב (הרי בכל מקרה אני אוהבת את הילד שלי).

כשאלון היה בערך בן 9 חודשים, נתקלתי בכתבה על שיטת קרניו סקראל, שסיפרה על ילד שנולד בלידת וואקום וסבל גם הוא מקוליק (לדברי הרופאים), וטופל בגיל מאוד צעיר בשיטה, שחוללה פלאים בילד ובהוריו.
הדבר הראשון שעלה לי לראש היה, שעם הילד הבא שלי אנחנו (ההורים וגם הילד) לא צריכים לסבול. כעבור זמן מה, התחלתי לחשוב שאולי זה יכול לעזור לאלון, למרות שהוא כבר מזמן עבר את תקופת הקוליק.

מה שהביא אותי לחשוב שכדאי לטפל באלון היה העובדה שהוא נשאר ילד לא שקט.
היה לו קשה להירדם, הוא היה מתעורר מספר פעמים בלילה (גם בגיל שנה וחצי), היה לו מאוד קשה להקשר לאנשים (סבים, דודים, מטפל), לאחר שהוא נגמל מההנקה היה לו צורך חזק מאוד לנשוך, ובכלל בשלב מסוים התחלנו לקרוא לו "אומפי" כי הוא היה אומר כל הזמן "אוף". הרגשנו שיש לנו ילד זועף.
מה שהטריד אותי במיוחד היה המחשבה שאלון חווה את העולם כמקום לא נעים.
שאלתי את עצמי איזו תמונה של העולם מצטיירת לו בתקופה הזו, ואיך זה ישפיע על תפיסת העולם שלו בעתיד.
בשלב הזה החלטתי לפנות לטיפול בשיטה.

התייעצתי על השיטה עם מדקר שאני סומכת עליו, והוא המליץ לי ללכת דווקא לטיפול בדיקור. במקרה הוא מצא חומר על שיטת קרניו סקראל, וציין את המקרים שבהם הטיפול מתאים. מה שאני זוכרת במיוחד היה "לידת ואקום", "חוסר שקט", "צורך בלנשוך". ואז החלטתי שאני "הולכת על זה".

אני רוצה לציין משהו שמאוד חשוב לי, הוא אולי נראה טריוויאלי, אבל בכל זאת –
אני מאוד מאוד מאוד אוהבת את הילד שלי. כמה שחשבתי שטיפול יכול לעזור לו, לרגע לא רציתי לקבל ילד אחר. רציתי שאלון יישאר הוא, אבל שיוכל לחוות את העולם בצורה יותר נעימה. שההתמודדות שלו, עם אנשים, עם חוויות, עם תסכולים תהיה יותר קלה, ותשאיר לו זיכרון חיובי.

הפעם הראשונה שנפגשנו עם לילך, היתה לא מוצלחת במיוחד. קשה להגיד שאלון קיבל טיפול, הוא היה עסוק בלברוח מלילך בכל דרך אפשרית, ואנחנו היינו עסוקות בלרדוף אחריו. הוא פשוט לא רצה שלילך תיגע בו. לא היה מה לדבר על לגעת בראש, בעורף ובגו, אבל דרך הבטן לילך הצליחה להגיע לכמה נקודות.
באותו הלילה אלון ישן גרוע, אפילו יותר גרוע מבדרך-כלל. אבל יומיים אחרי ראיתי שיפור בשנת הלילה (פחות התעוררויות, והוא קם בבוקר קצת יותר מאוחר). לקראת הטיפול הבא השינה חזרה להיות כמו פעם – כאילו שהשפעת הטיפול פגה.

גם בפעם השניה היה סיפור דומה. אלון לא רצה שלילך תיגע בו, אבל בכל זאת ראינו שיפור, הוא נתן לה לגעת בו יותר, ונתן לה לגעת לו בגו. גם הפעם בלילה לאחר הטיפול ראיתי נסיגה, ובלילות אחריו ראיתי התקדמות באיכות השינה שלו.
מהפגישה השניה התחלתי לדאוג לאלון לסביבה נעימה, כלומר סרטים במחשב שהוא אוהב לראות, וזה גרם לו להיות יותר נינוח, וכך הוא נתן ללילך להתקרב אליו.
אני חושבת שבפגישה השלישית או הרביעית ראיתי שהקרח נשבר, ואלון ממש רגוע בזמן שלילך טיפלה בו.

אני מאוד רציתי לראות שינויים בין לילה, וכל הזמן חיפשתי "מה השתנה".
בין טיפול לטיפול היה לי מאוד קשה לראות שינוי, וגם אם היה שינוי לא ידעתי אם ליחס אותו לטיפולים או להתבגרות של אלון. לאחר כחודש יכולתי לראות שאלון הפסיק לנשוך אותי, ושנת הלילה שלו הפכה להיות רציפה יותר.
זה היה שינוי משמעותי בעייני כי אלון נגמל מההנקה בגיל שנה וארבעה חודשים, ועד הגיל הזה הוא היה יונק בלילה. כשהוא נגמל, נגמרה גם הנקת הלילה, אבל הוא לא הפסיק להתעורר בלילה ולהזדקק לי כדי לחזור לישון. כשהגענו אל לילך לטיפול, אלון כבר היה 3 חודשים אחרי הגמילה, ולמרות זאת התעורר פעמיים במשך הלילה).

במהלך הטיפול היו לנו שתי הפסקות ברצף הפגישות. בכל פעם כשחזרנו לפגישות אחרי ההפסקה, אלון היה זקוק לתקופת הסתגלות מחדש, מה שהצריך מאיתנו הרבה מאמצים להושיב אותו לקבל טיפול, וזה היה מאוד מתסכל מבחינתי.
התסכול נבע מזה שלא היה מאוד ברור שאנחנו (ההורים והצוות המטפל) רואים תוצאות מהטיפול, ומעצם העובדה שאני צריכה להשקיע הרבה מאמצים על-מנת שאלון יקבל את הטיפול.
למרות הקושי לחזור לטיפול מההפסות, אני שמחה שהתעקשתי על זה, הפירות של הטיפול ניכרים בו, והיום כחודשיים אחרי גמר הטיפול, אני מוצאת את עצמי מתפלאת על הפתיחות שלו, ועד כמה זה לא היה אופייני לו.

למשל:
אלון הולך למשפחתון שבו יש זוג (בעל ואישה) שהם המטפלים, ולהם זוג בנות תאומות בנות 9. במשפחתון היו איתו כל השנה עוד שני ילדים, והתחושה שלי היתה שבאמת הוא נמצא במשפחה חלופית במהלך היום.
המטפל של אלון היה מספר לי מידי פעם, שהיום לשם שינוי אלון הסכים להתחבק איתו, או לצאת איתו לטיול וכדומה.
אחרי כ-8 פגישות עם לילך, סיפר לי המטפל שאלון הרבה יותר נפתח אליו ומתקרב אליו. זה היה מבחינתי הישג גדול, כי זה בדיוק מה שהרגשתי שאלון צריך עזרה בו.

הטיפול של אלון נמשך 11 מפגשים. בשבוע אחרי המפגש האחרון ילדתי את הבן השני שלנו. אלון היה אז בן שנה ועשרה חודשים.
העובדה שנולד לו אח, וגם שאלון מגיע לגיל שנתיים מייצרת הרבה חומר להתמודדות איתו.
כחודש אחרי שילדתי שמתי לב, שאלון נהנה להיפגש עם הסבים והסבתות שלו, נהנה לשחק בחברת הדודים שלו, מה שבעבר לא קרה. הילד שלי הופך להיות חברותי יותר ויותר.
במקביל שמתי לב שהוא הרבה יותר חייכן, מצב הרוח שלו טוב יותר (בגבולות הסביר לגיל שנתיים ), ונראה לי שהוא ילד יותר נינוח.
מידי פעם אני ואבא שלו מתפלאים מחדש עד כמה אלון מפתיע אותנו במצב הרוח הטובים שלו, איך הוא נהנה להכיר אנשים חדשים, הוא חייכן וחמוד איתם, ועוד ועוד.

אני מודה, בתור אדם מאוד סקפטי, אני לא מרשה לעצמי לייחס את כל השינוי לטיפול. הילד שלי גדל ומשתנה, ויכול להיות שהשינויים האלה היו קורים לבד. אבל מצד שני במשך שנה וחצי לא ראיתי שינויים כאלה קורים אצלו, ודווקא בתקופה הזו (של כארבעה חודשים), כן ראינו את השינוי קורה.

אמא של אלון
15.8.09

שמעתי רבות על שיטת קרניוסקרל מפי חברותי, שהמליצו עליה כאחד הטיפולים המסייעים לתקשורת עם ילדים  אוטיסטים.
אל לילך סבט, הגעתי, לאחר חיפוש ארוך אחר מטפל/ת בשיטת קרניו סקרל.
חיפשתי אדם המבין ומנוסה בשיטת טיפול זו, עם המלצות, אשר יבוא אל ביתנו ויטפל בבני האוטיסט בסביבתו הטבעית, ושיהיה בעל גישה מתאימה לילדים.
בני מטופל ע"י לילך מזה כחצי שנה, מאז היה בן שלוש וחצי.
תוך מספר פעמים, חשנו בשינויים בדפוסי התנהגותו, לטובה, בימים שלאחר הטיפול.
לעיתים  אף  ישירות  לאחר סיום  הטיפול.
השינויים המשמעותיים והבולטים מבחינתנו, היו הפחתת אקולליה, רגיעה פיזית משמעותית לעומת ימים אחרים, שינויים בתאבון, ופעמים רבות גם ריכוז רב יותר ביום הלימודים; שאחרי.
כיום  כאשר לילך מגיעה, הילד שוכב על מיטתו כמעט במשך כל זמן הטיפול (פרט לשינויי תנוחה). מתמסר לחלוטין. זהו דבר שאינו  טבעי ורגיל אצלו, וגם  אצל  ילדים אוטיסטים בתפקוד זהה, מה שהמחיש לנו (היות ואינו מדבר) כי הוא נהנה משעת הטיפול ונתרם ממנה.
פעמים רבות אף הייתי עדה לסיטואציות בהן הזיז את ידיה של לילך למקומות בהם חפץ במגעה.
ללילך סבלנות רבה ונכונות רבה לזרום עם הילד על אף שלעיתים היה תזזיתי ביותר, וחסר שקט באופן מהותי. הנינוחות אותה היא משדרת והיכולת לחבור לילד אוטיסט, בכל פעילות בה הוא; עוסק (בין אם  הוא  עסוק במשחק, או אמבטיה, או  אוכל) ולאפשר לו לקיים את הטיפול באופן נעים, חשובים מאד בעינינו כהורים. שכן, צרכיו של בני הם תמיד מול עיניה.
אני ממליצה בחום על טיפוליה של לילך, ואשמח לענות על כל שאלה בנושא.

ורד 16/05/2007

הטיפול המופלא הקרוי קרניוסקרל הניתן על ידי לילך סבט

פגשתי את לילך לראשונה לפני כשלוש שנים, עת נעזרתי בה בטיפול בקרניוסקרל בבני הקט.

בני היה אז בן שנה ומעט, ילד מקסים ונחמד, אבל דבוק אם בצורה יוצאת דופן. לא היה מקום שהלכתי אליו שבני לא נישא עימי במנשא אליו. מרבית שעות היום דרש בני לבלות בחוץ ולא היה מוכן כלל להשאר בבית. הואיל והוא לא בן ראשון שלי, כי אם חמישי, ראיתי שהצורך שלו להיות עימי בחוץ נובע מאיזה משהו פנימי, שלא נהיר לי.

בצר לי, פניתי ליועצת הנקה לבדוק אולי נובע הדבר ממשהו בהנקה, והיא הפנתה אותי ללילך. לילך באה לביתי ביום שטוף שמש, ונגעה בילד נגיעות עלומות, ומיד לאחר המפגש הילד נרגע. נסענו אז לבית מלון למספר ימים, דבר שהיה אמור להיות עבורו טראומטי מאוד, משום שהשהיה במקום זר, אף פעם לא ערבה לחיכו. ואולם עברנו את ארבעת הימים בשקט ובשלווה. כשחזרנו, לילך באה לעוד פגישה עם הילד והוא נרגע כמעט לגמרי. מילד המולך על ידי לכל מקום, הוא הפך לילד רץ ומתרוצץ ומאוד מאוד עצמאי.

כעברו שלוש שנים, נזכרתי בלילך, בנסיבות אחרות. בני השני סבל באורח כרוני ממיגרנות מאז גיל חמש. בעת האחרונה הגיע המצב לכדי כך שהלא היה שבוע שהוא לא נעדר מבית ספר פעמיים בשל המיגרנות. היה לי ברור, שאנחנו יכולים להעזר בטיפול תרופתי, שהוצע לי בזמנו ע"י נוירולוג, או לנסות לפתור את הבעיה בדרך אחרת. החלטתי לנסות להעזר בלילך ובשיטת קרניו סקרל, ואם זה לא יעזור לפנות לנוירולוג לטיפול תרופתי. בני זה סבל מעוד תופעה – והיא נוקשות בגוף שהוותה בעיה עבורי לגעת בו, כחלק משיעורי פלדנקרייז .

לילך נפגשה איתו מספר שבועות מידי שבוע. מיד לאחר הפגישה הראשונה התחולל שינוי רב בו. והגוף שלו כמו התרכך, ומספר המיגרנות ועוצמתן הצטמצם באורח ניכר. אני לא הצעתי לבני להמשיך בטיפול, אלא הוא, מיוזמתו ביקש להפגש עם לילך שוב, כי זה עוזר לו. בתום מספר שבועות, בקש הילד שנפסיק בפגישות כי הוא מרגיש שטוב לו עם עצמו, וכאבי הראש כמעט ואינם תוקפים אותו עוד(בחודש היה לו התקף אחד, שהוא התגבר עליו במעט זמן). עוד הוא ציין בפני, שהוא מרגיש שהוא עומד יותר ישר (עובדה נכונה למראית עין) וגם יותר חופשי פיזית. כאשר נתתי לו שיעור FI, חשתי שגופו נענה לי בקלות רבה, דבר שהפתיע אותי.
אני מקווה שסיפורי זה יעיד על הצלחתה של לילך בטיפולם של שני בני. אני ממליצה עליו בכל פה.

צפי גנן, מורה לפלדנקרייז לקהל הרחב (ATM), סטונדנטית לשנה ג להוראת פלדנקרייז.

ט אדר א תשס"ה – יום שישי 18-2-2005